בילוי בגן ציבורי במהלך החופש הגדול ובכלל הוא דבר שבשגרה, אך לא פעם בטח קרה לכם, כי הבילוי הפך אסון.
הרי מה יותר כיף ומשמח מלראות את הילדים נהנים להתגלש, להתנדנד ולהשתעשע במשחקים שהגינה מציעה. אך החרדה של כל הורה היא, שלפתע, באמצע משחק תמים ומהנה באחד ממתקני הגינה, ילדו ייפצע ויזדקק לטיפול רפואי.
לשם כך, יש לשאול ולבדוק האם הבעלים או המחזיקים בפועל של המקום הציבורי התרשלו, ואם כן, האם כתוצאה מהתרשלות זו ניתן לתבוע?
כפי שיצוין במאמר זה, הקמתו והפעלתו של גן ציבורי על ידי הרשות המקומית, טומנת בחובה חובת זהירות כלפי המשתמשים הפוטנציאליים, לרוב ילדכם.
השאלה שמרביתכם שואלים כרגע היא, אז מי אחראי? לשאלה זו מספר תשובות, אשר יפורטו במסגרת מאמר זה. אקדים ואומר, כי הרשויות המקומיות, למשל, אחראיות על פי דין לשטחים הציבוריים המצויים בתחומן, בין אם מדובר בכביש או במדרכה, בגן ציבורי או במדרחוב, יחד עם זאת, לא כל פציעה בעת משחק בגן הציבורי, מקימה עילת תביעה נגד הרשות המקומית.
השאלה האם מדובר במתקן תקין או לא, הינה שאלה מקצועית אשר תיבחן במקרים המתאימים על ידי מומחה בטיחות. ברם, ראוי לציין, כי כל עירייה אשר בשטחה גנים ציבוריים חייבת לעמוד בתקן באשר למאפייני המתקנים, התחזוקה שלהם והנהלים הדרושים לשם שמירה על תקינותם.
בפסק הדין תא (י-ם) 1535/96 עופר אוחנה נ' מדינת ישראל- קבע בית המשפט כי את נכותו של התובע, שנפגע בילדותו, עת נחבט בגופו בבטון חשוף שבתחתיתה של מגלשה בגן ציבורי נובעת מהמקרה הנ"ל. יחד עם זאת, נפסק, כי לאם התובע אשם תורם בגובה 20%- וכך נאמר בגוף פסק הדין: "על הורה מוטלת חובת פיקוח על ילדיו, המשתנה על פי נסיבות המקרה, וחובה עליו לבדוק שמקומות אליהם מורשה ילדם ללכת הם בטוחים. גן משחקים צופן בחובו סכנות, בעיקר כשמדובר בילד בן 7 שאינו מסוגל להעריכן. סכנה זו ניתן היה למנוע לו התלוותה אליו האם. עם זאת, תרומת הרשלנות של האם נופלת מבחינה מוסרית מזו של אלה שבנו ותחזקו את המגלשה, מה גם, שאחיו של התובע וילדים אחרים באו תדיר למקום ולא נפגעו, דבר שיכול היה ליצור ציפייה אצל האם שהגן הוא בטוח".
אז מה בעצם עושים על מנת לתבוע?
אם עולה בכם החשד כי אכן העירייה התרשלה, תחילה יש לאתר מהו המחדל או המפגע אשר גרם למקרה ולצלם אותו מיד לאחר האירוע.
יתרה מזאת, יש לאסוף נתונים על כל העדים שראו את המקרה: שמות, טלפונים וכל פרט שיוכלו להעיד עליו לטובתכם.
במידה וילדכם סובל מפציעות גוף, יש לצלם זאת אך טרם תמה מלאכתכם, כי החלק החשוב ביותר הוא הטיפול בילד ועל כן, יש לפנות לטיפול רפואי בחדר המיון או בקופת החולים ולמסור את פרטי התאונה. רצוי לבצע כל טיפול רפואי שהרופאים מורים עליו, ולשמור על התיעוד הרפואי.
אם הגעתם עד כאן ועשיתם את כל מה שצוין לעיל, אז דבר חשוב נוסף אציין כי תביעות בגין תאונה של ילד בגן משחקים ציבורי, כרוכות בהוצאות מסוימות, כגון: הוצאות עבור חוות דעת של מומחה רפואי וחוות דעת של מומחה בטיחות. לפיכך, במידה שתאונה בגן משחקים ציבורי לא גרמה לילד נזק משמעותי, שיקולי "עלות-תועלת" עשויים להוביל למסקנה שלא כדאי לתבוע !!
דבר חשוב, שרבים מקוראי מאמר זה שוכחים, הוא נושא ההתיישנות. בעיקרון, תביעות כנגד המזיק מתיישנות לאחר 7 שנים. רק תביעה בבית המשפט עוצרת את מרוץ ההתיישנות. עם זאת, חשוב לציין שבפציעות כפי שצוינו במאמר זה, בדרך כלל הנפגעים הם קטינים, ולכן בנושא ההתיישנות יש להם הקלה מסויימת, שכן תקופת ההתיישנות מתחילה להיספר החל מיום מגיל 18 במילים אחרות, קטין שנפצע בתאונה יכול לתבוע את עד גיל 25.
מרביתכם הגיעו עד לכאן, ושאלו את עצמם בטח, האם שווה לי לתבוע? הילד שלי סבל כל כך, האם אני נדרש לעבור מסכת ייסורים כזו של שנים? אז התשובה לכל אותם הורים שלא רוצים לחכות או לכל אותם הורים שרוצים לקבל פיצוי נוסף, הרי לכם התשובה-
ניתן לתבוע גם על פי פוליסת ביטוח תאונות אישיות תלמידים – אם מדובר בילדים מגיל 4 עד גיל 18 יש אפשרות לתבוע על פי פוליסת ביטוח תאונות אישיות תלמידים. מדובר בפוליסה שמפצה את ילדכם בגין כל אירוע תאונתי 24/7 .
ודבר אחרון שלפני שאאחל בריאות לכם ולילדכם, חשוב לזכור כי ההתיישנות בפוליסת התלמידים היא לאחר 3 שנים ולא 7 שנים כמו בתביעות רגילות שצוינו לעיל.